נאום המלכה

בצל הזמן, אורות חג המולד מאירים. סיפור חג המולד נוצר בימים חשוכים של דיכויי ודאגה. זהו הסיפור של ישו.  בחיפוש אחר מקלט במהלך הלילה יוסף ומריה דפקו על דלתותיו של פונדק דרכים, אך בפונדק אין מקום בשבילם. הוצע להם לישון באורווה. במקום הזה נולד ישו. עם הולדתו אור של האהבה האיר את היקום ומחבר בין אלוהים לבני אדם.

אחת הדיברות החיוניות ביותר היא: ואהבת לרעך כמוך. היום המשמעות הטמונה בדיברה הרבה פחות ברורה. האם אנחנו עדיין מכירים את רענו האדם? מדובר בכל מי שעובר בדרכנו: השכנים של חיינו. אבל האם אנחנו רואים אותם?  האם אנחנו נותנים לאלה הזקוקים לעזרה ותמיכה להתמודד לבדם או אנחנו פתוחים לגשת, ליצור קשר ולהציע עזרה?

לא חשוב עד כמה הסיוע המקצועי יהיה מאורגן, אנחנו תמיד נסתמך על חברה בא אחד עוזר לרעו. חוסר מזל וצער לא ניתנים לדיכוי כל ידי ארגונים ממשלתיים או מלכ"רים בלבד. אנחנו יכולים להיות אסירי תודה שעדיין ישנם אנשים אשר מוכנים לסייע איפה שנדרשת העזרה.

בעידן הנוכחי של גלובליזציה מרחקים מתקצרים ודברים משתנים במהרה. ההתקדמות הטכנולוגית והאינדיבידואליזם הפכו את האדם ליותר עצמאי ומנותק. אנחנו מסתמכים יותר ויותר על עצמנו. אבל עדיין, תמיד חשוב שיהיה מקום שאנחנו יכולים לקרוא לו בית, מקום שבו נוכל לסמוך על האנשים שסביבנו. אולי האתגר הגדול ביותר הוא לפייס בין הפרט לחברה ולהחזיר את האמון. מהמשבר הכלכלי שפוקד אותנו בימים אלו מלמד אותנו אותו לקח.

כאשר הבעיות מתגברות, מתגבר גם הצורך לראיה משותפת ואחידה. הדתות והאמונה מפנות את האחריות לשכננו. היו ימים בהם לעזור לשכן היה אחת מאבני היסוד עליה נבנתה החברה. אנשים הכירו אחד את השני. אבל האדם המודרני, עושה רושם, חסר עניין בשכנו. היום יותר אנשים מודאגים אך ורק לגבי איכות החיים שלהם בלבד. אנחנו נוטים להפנות את הגב ולכסות את העיניים והאוזניים למתרחש סביבנו. היום, אפילו השכנים שלנו הם לפעמים זרים בשבילנו. אנחנו מדברים אחד עם השני אבל לא משוחחים, מסתכלים אחד על השני אבל לא רואים. אנשים מתקשרים באמצעות מסרונים קצרים. החברה שלנו נעשית יותר ויותר אינדיבידואליסטית. חופש הפרטיות גורם יותר ויותר להתנתקות מהחיים החברתיים. אבל ללא שום תחושת אחדות הקיום שלנו נעשה חלול. מפגשים וירטואליים לא יכולים למלא את החלל הזה, ההפך הוא הנכון, המרחק רק גדל. החזון של האינדיבידואל החופשי הגיע לקצה דרכו. אנחנו חייבים למצוא דרך לחזור למה שקושר בינינו.

הזולת מעלה בנו פחות ופחות רגשות של חמלה וסולידאריות. על מנת לחוש סימפטיה דרושה קירבה. קשר אמיתי מתחיל עם מעשים ודיבורים. תקשורת הינה הכרחית על מנת לבנות אמון. אבל אלו שאינם לוקחים חלק בדו-שיח, אוטמים את עצמם כלפי חוץ. בדרך זו, כלי שיכול לקרב בין בני האדם עלול להפוך למכשול בפני אלה שאינם מבינים או אינם ניתנים להבנה. השכנים שלנו נותרים זרים והסולידאריות סובלת מזה.

מילים ותמונות של צער של אחרים משפיעים אלינו, אבל במרבית המקרים אנשים אלו הם רחוקים ומעוררים בנו רגשות של חוסר אונים. יותר מדי מידע מקהה את החושים. אנו עלולים להפוך לחרשים או אילמים בעקבותיו. חיי הקהילה נעלמת.

המצאות הטכנולוגיות של ימינו יוצרות רושם שמקרבות בין אנשים אבל תמיד הם נשארים במרחק בטוח, מתחבאים מאחורי מסכי המחשב שלהם. היום אנחנו יכולים לדבר מבלי להראות, אנונימיים. נהיה קל להביע רגשות בצורה ישירה וטיפשית. אף אחד לא נותן דין וחשבון על הבעת דעה מזלזלת או חסרת כבוד. לא להיות זר גורם להתקפה, אלה ההתקפה נראית זרה לנו.

החברים שלנו נראים מנוכרים ומרוחקים, אבל בשעת צרה אנחנו לפתע רואים שהאנשים שבאמת אכפת להם הם האנשים ששמים את הכול בצד ,ללא היסוס, משאירים מאחור את הפחדים ועושים כל מה שהם יכולים על מנת לעזור לאדם אחר בשעת צרה. בנסיבות מסוימות, הצדקה גדולה והופכת לאהבת אמיתית לזולת. זהו המקום שבו היופי האמיתי יוצא על פני השטח: המוכנות להציע עזרה ללא תמורה, להיות שם בשביל זר מוחלט, לתמוך בהם בייאוש וכאב. חמלה מחברת בינינו לבין אחינו ואחיותינו בשעת הצורך. כמות נכבדה של מילים מעודדות ומבטים שמכוונים לקשר עין יכולים להעביר את המסר של אהבה לזולת ואופן עמוק. למדינה שלנו יש היסטוריה ארוכה של רוח התנדבות.

העולם שלנו זקוק לאנשים עם תשוקה ומחויבות, אשר פותחים את הלב לאחרים בשעת צרה, שתמיד נמצאים בשביל האחר ומאמינים בטוב לב.

חג המולד נותן לנו להרגיש חמימות וקרבה. אורווה שמאחורי פונדק דרכים עמוס היה המקום בו התחיל חייו של ישו. בחושך של אותו הלילה נוצץ אור של שלום על פני האדמה ואהבת אדם.

אני מאחלת לכולכם חג מולד שמח .כאןתמצאו את התשובה שלי למלכה.